הנה אקח

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ –

עָצְבּוֹ הַשָּׁקֵט, צְחוֹקוֹ הַמֵּאִיר,

הָרֹךְ הַבָּרוּךְ הָרוֹעֵף מִמֶּךָ,

הָרוֹפֵא לְלִבִּי כְּמֶרְחַב הַנִּיר –

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ,

הִנֵּה אֶקַּח וְצָרַרְתִּי בַּשִּׁיר...

-רחל-

*

אֲנִי מְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי

כְּדֵי נְקֻדָּה

אַלְמוֹנִית –

שֶׁלֹּא לְהַטְרִיד בְּגוּפִי

מַלְכֻיּוֹת.

-אברהם חלפי-

אבטיח

אני חיבקתי אותך
ואתה חיבקת אבטיח
אני אהבתי אותך ואתה לא
ידעת מה לעשות
עם האבטיח
כי ידיך שרצו
לחבק אותי
לא יכלו
לעזוב אותו
ומצד שני
מה
תגיד חכי
רק אניח
את האבטיח?

-אגי משעול-

אני מוכן

אני מוכן לא לאכול שוקולד.
אני מוכן שלא יקנו לי צעצועים.
אני מוכן שלא ירשו לי לצאת לשחק.
אני מוכן אפילו לקבל מכות.

העיקר -
לא לבקש סליחה.

מתוך- "והילד הזה הוא אני"/ יהודה אטלס

סליחה

אתה ממשיך לסלוח
אתה ממשיך לסלוח
לפגזים שנוחתים רחוק ממך
לבניין מתמוטט
לדם שנשפך על המדרכות
לנבזות של חארות אדם
אתה ממשיך לסלוח לטלוויזיה שאונסת אותך
אתה ממשיך לסלוח
לגבר זקן ששופך זרעו על ילדה מבוהלת
אתה ממשיך לסלוח למוזיקה גרועה
אתה יושב בבית הקטן שלך ובוהה בעצים
אתה אומר שהם ילחמו
אני מתתי מזמן
אתה ממשיך לסלוח
לאל שאינו קיים
אתה מחפש אותו בספרים
בתוך קורי עכביש
באנשים זקנים וטיפשים שמלהגים ריר
אתה ממשיך לסלוח לסיגריות שלך
למאפרה שלך שמתפוצצת, למוח שלך שנמס כבר מזמן. למחלות מדבקות לילדים בלי בית בלי שם למלחמות לרובים לטנקים לילדים בני עשר קטועי גפיים. לשכן שלך שלא יצא מהבית כבר 3 שנים. אתה ממשיך לסלוח לפרצופים עגומים למשפחות שלמות שנמחקות במטר של עופרת וברזל אתה יושב וחושב על הרכב הדפוק שלך אתה סולח לאשה שבגדה בך
למוות מהיר לייסורים של אחרים
לשלדים מסוממים מוטלים על המדרכות
מתחננים לכסף. לזבל שמצטבר
אתה סולח וממשיך לחמול על עצמך
בעוד בתי הקברות מתמלאים
בתי המשוגעים מתפוצצים
מנות הדם נגמרות
עצמות אדם מעלות אבק
אתה סולח לגואל שאינו מגיע
לשירותים שנסתמו
לאוזניים שנסתמו
ללב שנסתם
לאש שמשתוללת בחוץ
אתה לוגם מהקפה
ומשלב רגל ברגל
ומחכה לכלום הגדול והלבן שיגיע והכלום הוא גדול ונצחי והידיים שלך לבנות מלאחוז חזק בלי להפסיק. לא להרפות לשכוח מהכל. לעצום עיניים. לסבן טוב טוב את הזין ולהכנס למיטה ולסלוח לסלוח לעצמך על הכל זה רחוק ממך אתה לא קיים
גם הלב שלי התנוון
והתייבש כבר מזמן
אני רק רוצה לחיות

אני עוצם עיניים
וחורק שיניים
ומחכה לרוח שתבוא
ותסרק לי את השיער
ותנשוף לי בעורף ככה בשקט בנעימות
ותחמול עליי
ותלטף לי את העצמות
ותלחש לי ככה בשקט באוזן
יהיה בסדר גבריאל
אתה תשרוד

ואסתובב לי בבגדי מלך רקומים מעשה אומן
חמוש באשכים של שור
גב זקוף בלתי חדיר לשטפונות של כאב זוהר בחושך
מחויך ומיומן
אבל איפה זה ואיפה אני.

-גבריאל בלחסן-

סליחות

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקוֹחַ,

וגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,

בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ

לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן

וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף,

וְרֵיחַ יַלְדוּת – רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן

הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף.

אִם הָיוּ עִנּוּיִים – הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ,

מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶל שֶׁלְּךָ,

תְּנֵנִי לָלֶכֶת, תְּנֵנִי לָלֶכֶת

לִכְרוֹע עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.

-לאה גולדברג-

סתיו יהודי

סתיו יהודי בארץ אבותי

שולח בי רמזי אלול.



כבר משתגעות בי קצת

הציפורים הקטנטנות שורקות העצב

של יום הכיפורים.



אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים.

ופנים יהודיות מן הגולה

באפרפר נוגה ירחפו לפני

כסא אדון עולם.



ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה

בעומק עיניהן.



-אברהם חלפי-

...

בורא עולם אני חייב להודות שעשית את האור למעורר ואת החושך למרדים
בורא עולם אני חייב להודות שאתה נותן לעניים שמחת עניים
בורא עולם אני חייב להודות שאתה מלמד את הכבד שלי להבחין בין טוב לרע
בורא עולם אני חייב להודות שאתה נותן גאווה לרווקים זקנים
בורא עולם אני חייב להודות שאתה מלמד את הנשים שלנו להתלבש בטעם
שאתה נותן לי כוח כשאני צודק ולוקח אותו כשאני טועה


-שלום גד-