לא לקפוץ

"ותמיד, כמובן, קיים הגובה. ארבע-עשרה קומות, ולא לקפוץ. לדעת שהתהום קרובה כל-כך, שבצעד אחד אתה יכול לשים קץ לאכזבות, ליאוש, לאהבה העשויה מבדידות בלבד. שכן זה צעד שלך ולא של אחר, ואם אתה מחליט לא לקפוץ גם זה צעד שלך. ואתה חי, בסופו של דבר, תלוי על גגות, בצד אחד מוארת עיר ובצד שני ספינה חוגגת לנצח, וכל הגעגועים הולכים אל הים, הים שמתחבר לארצות אחרות, עם בתי מלון אחרים ואנשים אחרים, ואולי גם שם יש מישהו שהחליט לא לקפוץ, בקומה ארבע-עשרה חדר 1457, וגם הוא רואה, אמנם בשפה אחרת, קצף לבן בלילה, וחושב עלי."



-יהונתן גפן-

חוק בקשר למקומות סגורים

לְכָל מָקוֹם שֶׁתַּגִּיעַ, תָּמִיד חַפֵּשׂ אֶת הַיְצִיאָה.

יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה רַע, אַל תִּסְתַּכֵּן.

תָּמִיד עֲמֹד לְךָ קָרוֹב לַדֶּלֶת,

תַּכְנֵן אֶת הַבְּרִיחָה.

אֲפִלּוּ בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ.

אַל תִּתְמַכֵּר לַבַּיִת, אַל תִּצָּמֵד לַקִּירוֹת,

וְתִהְיֶה מוֹכָן תָּמִיד,

שֶׁלֹּא יָבוֹא בְּהַפְתָּעָה.

לְאָן שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ, אַל תִּצְטוֹפֵף,

הִכָּנֵס אַחֲרוֹן,

וְקֹדֶם כָּל

חַפֵּש אֶת הַיְצִיאָה.



"



[מתוך המחזור יִסּוּרֵי יוֹנָתָן הַצָּעִיר / יהונתן גפן, בעיקר שירי אהבה, עמ' 17-28]

נניח שתבין אותי

"ונניח שתבין אותי, מה יהיה אז?"

"'הי, זה לא הענין', אמרתי. " אין כאן בעיה של 'מה יהיה אז'. יש בעולם אנשים שאוהבים לקרוא לוחות זמנים, וזה מה שהם עושים כל היום. ויש אנשים שבונים ספינה באורך של מטר מגפרורים. אז העולם יכול לסבול גם טיפוס אחד שהמטרה שלו זה להבין אותך, את לא חושבת?"

מתוך: "יער נורווגי"/ הרוקי מורקמי

תפילה

"...והוא הביט בילד ברחמים, שכבר היתה בהם אהבה, ולהבי כאב ועונג הפכו יחד את הרגבים היבשים בלבו הזקן, ושוב, כתמיד, בניגוד לרצונו, בניגוד להחלטותיו ולכל מה שידע על העולם הזה ועל בריותיו ועל החיים שאינם חיים, שוב נבטו בו ניצנים רעננים של תקווה.
הוא התפלל, מרכוס: 'שידע להותיר על פניו של הילד את תשוקת החיים העזה הזאת, ואת הביטחון הנפלא הזה, השוכב על גבו, מפולש לכל, מאמין בכל.'
פריד: 'ושאני לא ארעיל אותו בכל השנאה שיש בי,' מרכוס: 'ובכל מה שאני כבר יודע, 'אוטו: 'שאשאיר אותו גברי ואמיץ ומוכן להאמין,' פריד: 'ושלא יהיה דומה לי, בבקשה. שיהיה דומה לה. לפאולה.'
ווסרמן הרים עיניו אל נייגל ואמר: 'ואנו כולנו התפללנו לדבר אחד: שיסיים כל חייו מבלי שידע דבר על המלחמה. מבין אתה, הר נייגל? כה מעט ביקשנו: שאפשר שיחיה אדם אחד בהעולם הזה כל חייו מראשית עד כלה, ולא ידע דבר על מלחמה."

מתוך: "עיין ערך אהבה"/ דויד גרוסמן