בוקר גשום. לא לקום. לא לעשן, אפילו
לא להרבות בקריאה. איזה אביב משונה!
איזה אביב משונה. חושך בבוקר כאילו...
לא להרבות בקריאה. איזה אביב מתענן!
פעם היית מתאוננת. עזר לך? הֶחֱיָה את מתייך?
הכאב שבגוף, שבשיר, בעיתון. בשיר השירים.
סייג לחוכמה? ייתכן. טוב שלמדנו בינתיים
לא להעיר שכנים, לא להטריד חברים.
בוקר גשום. לא לקום. לילה עבר בשקט.
לילה עבר. ועכשיו – איזה אביב מתענן.
בוקר כמו לילה. זה טוב. רק הדממה חונקת.
איזה אביב כבד! אמרתי לך: לא לעשן.
-לאה גולדברג-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה