"כשהייתי חוזרת הביתה
היא היתה קוראת לי אליה לחדר, מחבקת אותי ומכסה אותי בנשיקות. היא היתה מלטפת לי את השיער ואומרת 'אני אוהבת אותך כל כך,' וכשהייתי מתעטשת היא היתה אומרת 'לבריאות, את יודעת כמה אני אוהבת אותך, נכון?' וכשהייתי קמה להביא ממחטה היא היתה אומרת, 'אני אביא לך אני אוהבת אותך כל כך'. וכשחיפשתי עט כדי להכין את שיעורי הבית שלי היא היתה אומרת 'קחי את שלי, בשבילך הכל' וכשגירד לי ברגל היא היתה אומרת, 'איפה זה, כאן? תני לי לחבק אותך' וכשאמרתי שאני עולה לחדר שלי היא היתה קוראת אחרי, 'איך אני יכולה לעזור לך אני אוהבת אותך כל כך'.
ותמיד רציתי להגיד, ואף פעם לא אמרתי: תאהבי אותי פחות."

[״תולדות האהבה"\ניקול קראוס]