* * *

*

* *

הַאָמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,

וְתֵלְכִי בַשָדֶה, וְתֵלְכִי בוֹ כָהֵלֶךָ הַתָם,

וּמַחְשׂוֹף כַף-רַגְלֵךְ יִלָטֵף בַעֲלֵי הָאַסְפֶסֶת,

אוֹ שִלְפֵי-שִבֳלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַק דְקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִיגֵךְ בַעֲדַת טִפוֹתָיו הַדוֹפֶקֶת

עַל כְתֵפַיִךְ , חָזֵךְ , צַוָּארֵךְ , וְרֹאשֵךְ רַעֲנָן.

וְתֵלְכִי בַשָדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָךְ הַשֶקֶט

כָאוֹר בְשוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַמְתְ אֶת רֵיחוֹ שֶל הַתֶלֶם נָשוֹם וְרָגוֹעַ ,

וְרָאִית אֶת הַשֶמֶש בִרְאִי-הַשְלוּלִית הַזָהֹב,

וּפְשוּטִים הַדְבָרִים וְחַיִים, וּמֺתָר בָם לִנְ ֹעַ ,

וּמֺתָר, וּמֺתָר לֶאֱהֹב.

אַתְ תֵלְכִי בַשָדֶה. לְבַדֵ ך, לֹא נִצְרֶבֶת בְלַהַט

הַשְרֵפוֹת, בַדְרָכִים שֶסָמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָם.

וּבְיֹשֶר-לֵבָב שוּב תִהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת

כְאַחַד הַדְשָאִים, כְאַחַד הָאָדָם.

-לאה גולדברג-