| "אחר כך התרככה, הוליכה אותי בידי החוצה, ואמרה 'אתה לא צריך שעון, זיידה. תראה כמה שעונים יש בעולם'. היא הראתה לי את צילו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון, שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה שריצדו ואמרו ארבעים. 'אתה רואה, זיידה, ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון אתה תהיה רק על ידו'" |
|
|
|
מתוך "כימים אחדים"/ מאיר שלו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה