שיטפון

שיטפון
"אבָל רְאִי, כַמָה מֻגזֶמֶת עתה הפרידה ליד הפגישה", יהודה עמיחי

ראִי, אהבתִי היתָה מוּגזֶמֶת
הִיא מִילאָה אֶת כּוּלִי
וְאַז החלָה לִגְלוֹש
וּבִיקשתִי לְהעבִיר מעט מִמנָה אליךְ
שֶלא תִשפךְ לַשווא
אבל אַת כבר היית מלאָה בְאהבָה אחרת
וְלִי לא נוֹתר בּךְ מקוֹם

(אנחנוּ כּלֵי קִיבוּל צרִים מלהכִיל)

רְאִי, כמָה הַשקִיעָה מוּגזֶמֶת
מזִיעָה, מִתאדמת, מבכָה, מִתנשֶמֶת
גָם לָה יֵש טעם לְדראמָה
בִשעת הַפְרידָה

רְאִי, גָם תחִינתִי מוּגזֶמֶת


-אלמוג בהר-

על חופש היצירה בעידן הלאומי / סלמאן מצאלחה

מכיוון שאינני מדינה, לא גבולות
בטוחים לי, או צבא ששומר יום
ולילה על חיי חייליו. ואין קו
צבעוני שמתח גנרל מאובק בשולי
ניצחונותיו. מכיוון שאינני מועצה
מחוקקת, פרלמנט מפוקפק, שנקרא
בטעות כמשכן נבחרים. מכיוון
שאינני בן לעם הנבחר, ואינני
גם מוכתר ערבי. לא יבוא איש אלי
בטענות שווא שאני, כביכול,
אנרכיסט חסר אב שיורק לבאר
שאליה מסובים בני העם בחגיהם.
צוהלים על קברי אבותיהם.
מכיוון שאינני פטליסט, או חבר
בארגון מחתרתי שבונה כנסיות,
מסגדים ובתי כנסת בלבבות הילדים.
שימותו בוודאי על קידוש שם שמים.
מכיוון שאינני שום קבלן חפירות
או סוחר בעפר, לא אמן מצבות
ממרק אנדרטאות לתפארת המתים.
מכיוון שאין לי שום ממשלה, עם
או בלי ראש, ואין שום יושב ראש
שעומד על ראשי. אני יכול, בנסיבות
מקלות שכאלה, להרשות לפעמים
לעצמי, להיות בן אדם,
קצת חופשי.

על הנזק שבעישון

בוקר גשום. לא לקום. לא לעשן, אפילו

לא להרבות בקריאה. איזה אביב משונה!

איזה אביב משונה. חושך בבוקר כאילו...

לא להרבות בקריאה. איזה אביב מתענן!

פעם היית מתאוננת. עזר לך? הֶחֱיָה את מתייך?

הכאב שבגוף, שבשיר, בעיתון. בשיר השירים.

סייג לחוכמה? ייתכן. טוב שלמדנו בינתיים

לא להעיר שכנים, לא להטריד חברים.

בוקר גשום. לא לקום. לילה עבר בשקט.

לילה עבר. ועכשיו – איזה אביב מתענן.

בוקר כמו לילה. זה טוב. רק הדממה חונקת.

איזה אביב כבד! אמרתי לך: לא לעשן.

-לאה גולדברג-

דיוק הכאב וטשטוש האושר

דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא. אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים: זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר זה שורף וזה כאב חד וזה כהה. זה פה, בדיוק פה כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא, הרגשתי כמו בשמים. ואפילו איש החלל שרחף בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים. טשטוש האושר ודיוק הכאב ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם את האושר העמום ואת השמחה. למדתי לדבר אצל הכאבים.



-יהודה עמיחי-

זכרון מתקדם לעתיד

אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".

אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה.

-יהודה עמיחי-

"אם זה ככה,

אם באמת את מרגישה את עצמך בסוגריים, תני לפחות גם לי להידחק לתוכם, ושכל העולם יישאר בחוץ. שהעולם יהיה רק הגורם שמחוץ לסוגריים, שיכפיל אותנו בפנים."

-מתוך: "שתהיי לי הסכין"/ דויד גרוסמן-

הנה אקח

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ –

עָצְבּוֹ הַשָּׁקֵט, צְחוֹקוֹ הַמֵּאִיר,

הָרֹךְ הַבָּרוּךְ הָרוֹעֵף מִמֶּךָ,

הָרוֹפֵא לְלִבִּי כְּמֶרְחַב הַנִּיר –

הִנֵּה אֶקַּח אֶת מַבַּט עֵינֶיךָ,

הִנֵּה אֶקַּח וְצָרַרְתִּי בַּשִּׁיר...

-רחל-

*

אֲנִי מְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי

כְּדֵי נְקֻדָּה

אַלְמוֹנִית –

שֶׁלֹּא לְהַטְרִיד בְּגוּפִי

מַלְכֻיּוֹת.

-אברהם חלפי-

אבטיח

אני חיבקתי אותך
ואתה חיבקת אבטיח
אני אהבתי אותך ואתה לא
ידעת מה לעשות
עם האבטיח
כי ידיך שרצו
לחבק אותי
לא יכלו
לעזוב אותו
ומצד שני
מה
תגיד חכי
רק אניח
את האבטיח?

-אגי משעול-

אני מוכן

אני מוכן לא לאכול שוקולד.
אני מוכן שלא יקנו לי צעצועים.
אני מוכן שלא ירשו לי לצאת לשחק.
אני מוכן אפילו לקבל מכות.

העיקר -
לא לבקש סליחה.

מתוך- "והילד הזה הוא אני"/ יהודה אטלס

סליחה

אתה ממשיך לסלוח
אתה ממשיך לסלוח
לפגזים שנוחתים רחוק ממך
לבניין מתמוטט
לדם שנשפך על המדרכות
לנבזות של חארות אדם
אתה ממשיך לסלוח לטלוויזיה שאונסת אותך
אתה ממשיך לסלוח
לגבר זקן ששופך זרעו על ילדה מבוהלת
אתה ממשיך לסלוח למוזיקה גרועה
אתה יושב בבית הקטן שלך ובוהה בעצים
אתה אומר שהם ילחמו
אני מתתי מזמן
אתה ממשיך לסלוח
לאל שאינו קיים
אתה מחפש אותו בספרים
בתוך קורי עכביש
באנשים זקנים וטיפשים שמלהגים ריר
אתה ממשיך לסלוח לסיגריות שלך
למאפרה שלך שמתפוצצת, למוח שלך שנמס כבר מזמן. למחלות מדבקות לילדים בלי בית בלי שם למלחמות לרובים לטנקים לילדים בני עשר קטועי גפיים. לשכן שלך שלא יצא מהבית כבר 3 שנים. אתה ממשיך לסלוח לפרצופים עגומים למשפחות שלמות שנמחקות במטר של עופרת וברזל אתה יושב וחושב על הרכב הדפוק שלך אתה סולח לאשה שבגדה בך
למוות מהיר לייסורים של אחרים
לשלדים מסוממים מוטלים על המדרכות
מתחננים לכסף. לזבל שמצטבר
אתה סולח וממשיך לחמול על עצמך
בעוד בתי הקברות מתמלאים
בתי המשוגעים מתפוצצים
מנות הדם נגמרות
עצמות אדם מעלות אבק
אתה סולח לגואל שאינו מגיע
לשירותים שנסתמו
לאוזניים שנסתמו
ללב שנסתם
לאש שמשתוללת בחוץ
אתה לוגם מהקפה
ומשלב רגל ברגל
ומחכה לכלום הגדול והלבן שיגיע והכלום הוא גדול ונצחי והידיים שלך לבנות מלאחוז חזק בלי להפסיק. לא להרפות לשכוח מהכל. לעצום עיניים. לסבן טוב טוב את הזין ולהכנס למיטה ולסלוח לסלוח לעצמך על הכל זה רחוק ממך אתה לא קיים
גם הלב שלי התנוון
והתייבש כבר מזמן
אני רק רוצה לחיות

אני עוצם עיניים
וחורק שיניים
ומחכה לרוח שתבוא
ותסרק לי את השיער
ותנשוף לי בעורף ככה בשקט בנעימות
ותחמול עליי
ותלטף לי את העצמות
ותלחש לי ככה בשקט באוזן
יהיה בסדר גבריאל
אתה תשרוד

ואסתובב לי בבגדי מלך רקומים מעשה אומן
חמוש באשכים של שור
גב זקוף בלתי חדיר לשטפונות של כאב זוהר בחושך
מחויך ומיומן
אבל איפה זה ואיפה אני.

-גבריאל בלחסן-

סליחות

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקוֹחַ,

וגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,

בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ

לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן

וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף,

וְרֵיחַ יַלְדוּת – רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן

הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף.

אִם הָיוּ עִנּוּיִים – הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ,

מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶל שֶׁלְּךָ,

תְּנֵנִי לָלֶכֶת, תְּנֵנִי לָלֶכֶת

לִכְרוֹע עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.

-לאה גולדברג-

סתיו יהודי

סתיו יהודי בארץ אבותי

שולח בי רמזי אלול.



כבר משתגעות בי קצת

הציפורים הקטנטנות שורקות העצב

של יום הכיפורים.



אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים.

ופנים יהודיות מן הגולה

באפרפר נוגה ירחפו לפני

כסא אדון עולם.



ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה

בעומק עיניהן.



-אברהם חלפי-

...

בורא עולם אני חייב להודות שעשית את האור למעורר ואת החושך למרדים
בורא עולם אני חייב להודות שאתה נותן לעניים שמחת עניים
בורא עולם אני חייב להודות שאתה מלמד את הכבד שלי להבחין בין טוב לרע
בורא עולם אני חייב להודות שאתה נותן גאווה לרווקים זקנים
בורא עולם אני חייב להודות שאתה מלמד את הנשים שלנו להתלבש בטעם
שאתה נותן לי כוח כשאני צודק ולוקח אותו כשאני טועה


-שלום גד-

מה מוזר שביקשתי אותך

אולי כאן נגמרת דרכי

על הסף השלו.

נוטפים כוכבים ירוקים

לאט - כהולם הלב.

באושת ענפים יבשה

ברכת שלומים:

העצים הקטנים בחורשה

חכו לי כל הימים.

מה מוזר שביקשתי אותך

בדרכים לרוב,

עד שבאתי אל סף ביתך

והוא כה קרוב.

-לאה גולדברג-

.

תהיה אתי בבדידותי בהמוניי תאהב אותי בשתיקתי בסכיניי תבטיח לי שתעמוד בי תבטיח לי שלא תבגוד בי עם אף אחת מחולשותיי. אל תתפתה אל המורדים בי מתוך תוכי אל תצטרף לבועטים בי בכל כוחי תהיה לצדי כשאני נגדי. אל תפקיר אל תסגיר אל תרשה לי לשמוח לאידי. שומר נפשי בייאושי שומר נפשי בהתנגשי הכי חשוב וחיוני הכי מרפא לעלבוני תאהב אותי בכל זאת למרותי. -דויד גרוסמן-

חברים! בעוד חודשיים ירד פה גשם!

"לג'ירף יש צוואר ארוך

הוא יכול לראות אוטובוס לפני שהוא יוצא,
ושמש לפני שהיא זורחת.
כל מה שאנחנו רואים, הג'ירף רואה לפנינו.
יש לו גם על הפנים מן הבעה:
"כמה יפה להיות חיה גבוהה!"
לג'ירף יש צוואר ארוך.
הוא רואה עננים בקצה העולם, ומכריז:
"חברים!
בעוד חודשיים ירד פה גשם!"

מגובה של ג'ירף

כולנו נראים נמוכים.
והבעיות הכי גדולות שלנו
הן רק נקודות קטנות
בשביל ג'ירף."

מתוך "הכבש השישה-עשר"\ יהונתן גפן

כך אני מאמין באהבה.

"אישה, יושבת על קצה המיטה שלי במעונות ולא
מוכנה לעזוב, שאלה אם אני מאמין באהבה. גם אני
מדי פעם חוזר ושואל את עצמי, לבדי, אם עודני
מאמין באהבה. אני כמו אבן: זורקים אותה
מראש בניין ועוד דקה היא מתנפצת
אבל כששואלים אותה כשהיא עדיין באוויר
האבן עונה שהיא אוהבת ליפול, היא בוחרת ליפול.
כך אני מאמין באהבה. בוחר באהבה."

-אלמוג בהר-

"כשאני כותב את המילים האלה,

הלב שלי מפרפר לי באופן מוחשי לגמרי. בכלל, יותר ויותר ויותר קורה לי שדפיקות לב אמיתיות אני מרגיש רק כשאני מדמיין. הנה שוב, מפרפר. ידעת שיש ציפור כזאת פרפור?

אם נוגעים בה נגיעה אחת קלה בחזה, הלב שלה מפסיק לפעום והיא מתה. עם הציפור הזאת אסור לעשות אף תנועה לא נכונה, כי כל טעות קטנה שולחת הדף קל ללב שלה והוא פשוט מפסיק לפעום. לו יכולתי לקנות פרפור כזה. בעצם, שניים. לא: להקה של פרפורים. הייתי נותן להם לעופף פה מעל מה שאני כותב לך, שיהיו גלאי-שקר חיים כמו הקנריות שגילו צליפות של גאז במכרות. תתארי לך: מלה אחת כוזבת או לא מדויקת, או סתם אדישה- נופלת ציפור מתה על הדף."

______

שתהיי לי הסכין/דויד גרוסמן

* * *

*

* *

הַאָמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,

וְתֵלְכִי בַשָדֶה, וְתֵלְכִי בוֹ כָהֵלֶךָ הַתָם,

וּמַחְשׂוֹף כַף-רַגְלֵךְ יִלָטֵף בַעֲלֵי הָאַסְפֶסֶת,

אוֹ שִלְפֵי-שִבֳלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַק דְקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִיגֵךְ בַעֲדַת טִפוֹתָיו הַדוֹפֶקֶת

עַל כְתֵפַיִךְ , חָזֵךְ , צַוָּארֵךְ , וְרֹאשֵךְ רַעֲנָן.

וְתֵלְכִי בַשָדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָךְ הַשֶקֶט

כָאוֹר בְשוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַמְתְ אֶת רֵיחוֹ שֶל הַתֶלֶם נָשוֹם וְרָגוֹעַ ,

וְרָאִית אֶת הַשֶמֶש בִרְאִי-הַשְלוּלִית הַזָהֹב,

וּפְשוּטִים הַדְבָרִים וְחַיִים, וּמֺתָר בָם לִנְ ֹעַ ,

וּמֺתָר, וּמֺתָר לֶאֱהֹב.

אַתְ תֵלְכִי בַשָדֶה. לְבַדֵ ך, לֹא נִצְרֶבֶת בְלַהַט

הַשְרֵפוֹת, בַדְרָכִים שֶסָמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָם.

וּבְיֹשֶר-לֵבָב שוּב תִהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת

כְאַחַד הַדְשָאִים, כְאַחַד הָאָדָם.

-לאה גולדברג-