האם את זוכרת
איך פעם, בשבתך מחרישה, רגלייך הנהדרות
צנופות תחתייך, בכורסה,
הבטתי בך,
ובאשר נשמעה אז איזו נגינה של ריקוד ברדיו
באתי ורקדתי לפנייך,
אף כי איני יודע לרקוד רקדתי לפנייך, ואור
הערב ההוא, ושערך הצהוב, והשקט, והאושר-
זיכרון זה,למה
עלה עכשיו בדעתי, ואני
אפילו אין אני יודע היכן את, מקץ כל השנים הללו,
בזו שעת הלילה. כי זה עתה, זה עתה שוב
באתי, כאן בחדרי המבודד, מול כורסה זו הריקה, שלך,
ורקדתי לפנייך.
מקסים בעיני
השבמחק